שני הדברים החשובים ביותר בחייו של כל אדם הם הפרנסה והעבודה. המחוקק מכיר בחשיבות של עבודה ופרנסה בחוק היסוד שבו מוזכר גם חופש העיסוק, כאשר זוהי זכות יסוד במשפט הישראלי. אדם שהופלה בעבודה, בגין גזע, דת, נטייה מינית וכדומה, נוגד את ערך השוויון ולכן, כל אדם שיוכיח כי הופלה בעבודה, הוא יכול להגיש תביעה לפיחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
אפליה בעבודה כלפי קבוצות שונות של אנשים, גורמת לחסימה בהתפתחות הכלכלית, היות ואפליה בעבודה לצערנו אינו מקרה נדיר ובגלל שקיים כוח למעסיקים, המחוקק מתערב במקרים אלה.
אחד מהסעיפים המשמעתיים הוא סעיף 2(א) לחוק העוסק באפליה בעבודה וזה לשונו: “ לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה, מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות הביטחון(נוסח משולב) תשמ"ו 1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות הביטחון הצפוי להם בכל אחד מאלה:
אלה הם אחד מהערכים החשובים במדינה דמוקרטית. חוק זה, אף אוסר אפליה בין חברת כוח אדם ואוסר על המעסיק לגרום לאפליית עובד חברת כוח אדם ע"י חברת כוח אדם. למשל, חל איסור על כל מעסיק, לבקש כוח אדם שלא יהיה ממוצא מסוים.
כאשר מוגשת תביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כאשר התביעה נובעת מהפרת סעיף 2 לחוק, נטל ההוכחה חל על המעסיק, כך שעליו להוכיח כי הוא לא פעל בניגוד לסעיף זה, והכוונה היא לקבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה. על המפוטר, יש להוכיח, כי פיטוריו לא היו בגלל התנהגותו או מעשיו. בבית הדין לעבודה, יבחנו את חילופי הדברים בין העובד לבין המעסיק, כמו למשל כאשר העובד היה בראיון העבודה ונשאלו שאלות על אמונתו הדתית, על הרגליו המיניים, על גילו וכדומה. המטרה היא שאולי הגיל של המועמד למשל, יכול להיות מכריע, לגבי החלטת המעסיק, אם לקבל עובד/ת זה לעבודה או לא.
כאשר מעסיק דרש מידע שנחשב כאפליה והוא אסור לפי סעיף 2 (א)לחוק, בית הדין לעבודה, יכול בית הדין לפסוק פיצויים על סך 50,000 שקל לדורש העבודה או לעובד, גם אם לא הייתה הוכחת נזק ואפילו לתת צו מניעה או צו עשה, כאשר הכוונה היא להשיב את העובד לעבודתו או אפילו להורות למעסיק לקבל אותו חזרה לעבודה, אם מצא לנכון כי פיצויים בלבד לא מספיקים. יש לציין, כי בית הדין לעבודה, מתחשב בכל מקרה לגופו.
סעיף 13 לחוק קובע את תקופת ההתיישנות על הגשת תביעות עפ"י חוק זה למשך זמן של 3 שנים מיום שנוצרה העילה לתביעה. המשמעות העיקרית הינה, שעובד המעוניין להגיש תביעתו חייב לעשות זאת באמצעות עורך הדין עד 3 שנים מיום המקרה.
הוראת חוק נוספת וחשובה קובעת בסעיף 17 לחוק, כי עובדי במגזר הציבורי המועסקים על ידי המדינה יכולים אף הם לתבוע את זכויותיהם בהתאם לחוק זה ואין כל הבדל אם מדובר במעסיק פרטי, חברה ציבורית או ארגון ממשלתי.
במידה וגם אתם חוויתם מקרה של אפליה במקום העבודה והנכם מעוניינים להגיש תביעה לפיחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, יש לקבל תחילה ייעוץ משפטי של עורך דין דיני עבודה שהוא בעל המלצות רבות, מוניטין וניסיון רב בתחום דיני העבודה, כאשר הוא מייצג הן עובדים והן מעסיקים.
* אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, אלא יש לראות בכתוב הסבר כללי בלבד ומומלץ להתייעץ עם עורך דין. קראו עוד בתקנון האתר.
עורך דין דיני עבודה » פיטורין והתפטרות » פיטורי עובדים
אתר תוכן משפטי לדיני עבודה
WhatsApp us